התחלתי לצחוק סתם כך,
התחלתי להתייחס גם לאני,
הפסקתי לזרוק כל דבר אחר לפח.
עכשיו מחייכת ללא סיבה,
נמאס לי להיות מודאגת,
זורקת לעזאזל את האהבה,
לא מרגישה צורך להיות מאוהבת.
אין יותר ממה לברוח,
אין יותר אחרי מה לרדוף,
לא צריכה להחזיק את עצמי בכוח,
אין תור בו אני צריכה לדחוף.
לפעמים מרגישה שזה שקר,
אבל תמיד מקווה שזו סתם תחושה,
משתדלת לא להפוך לעפר,
לא להתבוסס בבושה.
איתו כשמתחשק לי,
מתרחקת כשאני לא רוצה,
לא מתרגשת כשהוא לא עונה לי,
מחפשת גבול אותו אני חוצה.
ובינתיים זה בסדר,
בינתיים הכל במקום,
המחשבות נפרדו מהעדר,
חיה את החלום.
ומי יודע מה יהיה מחר,
מה צופן לי בחובו העתיד,
בינתיים לא לוקחת ברצינות שום דבר,
לא נותנת לדבר אותי להפחיד.
עשיתי כמו ההוא,
שהשאיר הכל מאחוריו,
שכחתי כיצד עינינו שהו,
אני בסדר גם בלעדיו.
;){kind=link}