פה אבל כל כך רחוק מכאן.
אותם החיים,
שנראים פתאום אחרים.
מעליי מנורה של שולחן,
בלעדיי לא יהיה שום הבדל בעולם.
מסביב,
ים של שקט, ים של דממה.
ים של אמת, ים של שממה.
ים של שום דבר והכל.
שום דבר והכל.
אוכלת סנדביץ' ישן ממגירה,
באור אחר זה נראה פחות נורא.
שורטת את העור הלבן שבפנים,
מכאיבה לעצמי בשאלות עליהן לא עונים.
השעון מתקתק והזמן אוזל,
הקרח שנפל מהכוס הופך לנוזל.
מסביב,
ים של שקט, ים של דממה.
ים של אמת, ים של שממה.
ים של שום דבר והכל.
שום דבר והכל.
אז הולכת,
על שברי שברים ישנים נושנים,
את העבר מועכת,
כדף חסר חשיבות ללא פנים.
שום דבר והכל.
;){kind=link}