לא רק מלחמות זה עסק מלוכלך |
|
ואני מעמידה פנים אני חזקה,
כי בזה אני הכי טובה,
מסתירה את רגש המועקה,
מאוכזבת עוד פעם מהאהבה.
וכולם אומרים שאני נראית בסדר,
אז איך אומרים כמה אני לא?
ממשיכה ללכת אחרי העדר,
מנסה להפסיק לבהות במעילו.
אז הסתרתי את העיניים הנפוחות עם צללית,
וכיסיתי את שיירי הדמעות עם איפור,
אבל זה לא אומר ששכחתי מאותה הרגשה אלוהית,
זאת שהרגשתי איתו בלי לתת לה אישור.
וכבר כל כך נמאס לי להיות עצובה,
כל כך נמאס לי לנסות להסוות את הדמעות,
לפעמים גם אני רוצה להרגיש אהובה,
לשאוף אוויר ורוד אל הריאות.
אז למה אהבה זה תמיד כל כך מסובך?
מתי זה נהפך להיות כל כך קשה?
לא רק מלחמות זה עסק מלוכלך,
מוחי את חלקי ליבי מהרצפה מושה. |
|
|
|
|
|
 | אפשר לומר, זה סיפור במבנה של שיר, שיר שמספר סיפור, לא משנה איך קוראים לזה, משנה מה זה מעביר |
|
|
|
 | וואו. את פשוט מדהימה. הלוואי שיכולתי לכתוב כמוך... לא הבנתי מה ניסית להעביר בלבהות במעילו, אבל מה שאני יודעת זה שאני ממש מזדהה איתך. האמת- כל מה שאת כותבת בא לי בדיוק בשנייה שזה קרה לי. את בטוחה-בטוחה שאת לא התת מודע שלי, שמתגנב בלילה החוצה וכותב בלוג? |
|
| המון המון תודה. חח ואני חוששת שאני לא התת מודע שלך, ואני יותר משמחה לשמוע שאת אוהבת את הכתיבה שלי, את לא מבינה כמה זה חשוב לי. |
|
| אה וב"לבהות במעילו" בעצם התכוונתי לומר שאני מסתכלת עליו כשהוא לא רואה, מסתכלת על הגב שלו, ככה שהוא לא יכול לראות את המבט שלי ולהבין כמה הוא חשוב לי. |
|
| אההההה..... ותאמיני לי שאני כן מבינה. גם אני כרגע אמנית במסע לנבכי נפשי.... במיוחד מהרגע שגיליתי שגם שיעור אומנות אצלנו זה כלא!!! כלא!!!!!!! |
|
;){kind=link}