לה זוג עיניים מדהימות,
צמה ומשקפיים בעלות מסגרת עבה.
הילדה הזו אומנם לא הייתה מקלונית דקיקה,
אך זאת לא גרע אף במעט מיופיה.
הילדה על כולם הייתה אהובה,
חוץ מאדם אחד, אשר שוכן בתוכה,
זה שמקפיד לצרוח לה כמה היא מכוערת, מטומטמת ופחות טובה.
את המשקפיים היא לא הסירה,
ואת הצמה היא לא פרמה,
היא רצתה שיאהבו אותה בגלל מי שהיא,
ולא בגלל איך שנראתה.
הילדה הזאת שתיארתי כבר לא משוטטת חופשיה,
כעת בתוך דמות אחרת כלואה,
והדמות הזאת לא אוהבת את אותה הילדה,
הדמות הזאת ממנה רוצה להיפטר.
אך הילדה לא מוותרת,
היא נאבקת להישאר.
לילדה היו דעות משלה,
סגנון מוזיקלי משלה,
צורת לבוש משלה
ואופי שייחודי רק לה.
והדמות?
היא כמו כולם,
אותם הבגדים, אותן הנעליים,
אותו השיער ואפילו אותם החורים באוזניים.
ואולי הדמות הזאת ממש לא מתגעגעת לאותה הילדה,
אבל עליי קצת קשה להגיד את אותו הדבר,
עדיין עמוק בתוכי מאמינה שזוהי סתם מעידה,
שזהו סתם עוד פרק בחייה שעוד מעט אראה כי עבר.
אני איני יכולה לעשות דבר,
כעת רק אותה הילדה יכולה,
אך אני חוששת שעכשיו כבר יותר מידי מאוחר,
שאת כלוב הילדה הדמות כבר נעלה.
כל מה שאני יכולה עכשיו לעשות,
הוא לשבת ולקוות,
שהדמות הזאת עכשיו יותר אוהבת את עצמה,
שהיה לה שווה לאבד את הצמה...
______________________________
זה שיר שכתבתי על חברה שהייתה לי לפני שנתיים,
שפעם הייתה ילדה ממש נחמדה וחמודה אבל הביטחון העצמי שלה היה מאוד נמוך,
בעקבות זה היא ניסתה לשנות את עצמה ואני כעסתי עליה והייתה לנו מריבה ענקית,
אני אומנם מאוד לא מעריכה את הדרך שהיא בחרה בה, אך יש לי בשבילה מסר אחד,
למרות כל מה שהיה בינינו, כל השנאה, אני עדיין מקווה שבסופו של דבר היא עכשיו יותר אוהבת את עצמה..
כי בסופו של דבר היא הייתה חברה שלי וכל מה שעשיתי היה כי היה לי אכפת ממנה, ועדיין אכפת לי,
ואני מוכנה אפילו לקבל את הדרך שהיא בחרה בה רק אם זה באמת מה שעושה אותה מאושרת,
כמו שג'ון לנון אמר- ברגע שאתה מבין שהייעוד שלך בחיים, הדבר שאתה צריך לשאוף אליו יותר מכל, הוא האושר, הבנת את מהות החיים.. ♥
;){kind=link}