זה חולף, כמו שניות, כמו הזמן.
זה שורף,
לוקח אותי, רחוק, רחוק מכאן.
זה הולך,
נעלם, לא יחזור, יותר לעולם.
זה בועט,
בצירים, שהשתחררו, כמו כולם.
והם שוב מופתעים,
לא מבינים,
לא קולטים מה קרה לי פתאום.
ושוב לא מצליחים,
לראות את האמת,
באור של היום.
זה נגמר,
זה הלך, לא נשאר, שום דבר.
זה הכל,
זה לא כלום, זה חלום, שעבר.
זה בוגר,
כבר לא ילד, אחר, שונה מהכל.
זה נוהר,
דוהר אחריי, לכל מקום, אין זמן לשקול.
והם שוב מופתעים,
לא מבינים,
לא קולטים מה קרה לי פתאום.
ושוב לא מצליחים,
לראות את האמת,
באור של היום.
אחריי,
כולם, על ברכיים, משופשפות.
בלעדיי,
מעולם, עיניים, שורפות.
באור של היום.
זה כואב,
זה חולף, כמו שניות, כמו הזמן.
זה שורף,
לוקח אותי, רחוק, רחוק מכאן.
זה הולך,
נעלם, לא יחזור, יותר לעולם.
זה בועט,
בצירים, שהשתחררו, כמו כולם.
והם שוב מופתעים,
לא מבינים,
לא קולטים מה קרה לי פתאום.
ושוב לא מצליחים,
לראות את האמת,
באור של היום.
זה נגמר,
זה הלך, לא נשאר, שום דבר.
זה הכל,
זה לא כלום, זה חלום, שעבר.
זה בוגר,
כבר לא ילד, אחר, שונה מהכל.
זה נוהר,
דוהר אחריי, לכל מקום, אין זמן לשקול.
והם שוב מופתעים,
לא מבינים,
לא קולטים מה קרה לי פתאום.
ושוב לא מצליחים,
לראות את האמת,
באור של היום.
אחריי,
כולם, על ברכיים, משופשפות.
בלעדיי,
מעולם, עיניים, שורפות.
באור של היום.