קצת נכנסת למצבי רוח בלי סיבה
פתאום מפסיקה להעריך את מה שיש לי
שוכחת מכל הטוב שבחיי קיים.
שוכחת מכל הטוב שבחיי קיים.
וכשאני מצוברחת ורע לי,
אני מעבירה את זה גם לסביבתי,
והם מתרחקים,
כי לא נעים להם לעמוד בצל הענן שאני נושאת עימי.
אבל עכשיו הפצעתי,
כמו שמש מבין העננים,
לא עוד שקועה בצללי דיכאוני,
לא עוד כלואה בעצב של עצמי.
ועכשיו כשטוב לי,
טוב גם להם,
והם באים ועושים לי טוב,
וזה הולך ומתגבר.
וזה קצת מצחיק,
ואולי אף אירוני,
שהעצב שלי מביא עליי עוד שכמותו,
ושמחתי מסבה כלפיי עוד אושר.
ואולי זו הקארמה שתוקפת אותי?
אולי כי לפתע עשיתי טוב לאחר,
ללא שום מניע אישי,
אולי בגלל זה עכשיו יותר טוב?
אולי בגלל ההתגברות על הכעס והשנאה שלי,
פריצת החומות שבניתי לי,
האושר הצליח לחדור אל טירתי,
מעט מעט מפזר אלומות אור במסדרונות.
הרצון הטהור לגרום טוב לאחר
משיב אליי טובה
כפי שהרצון להרע
השיב עליי רעה.
ואני מקווה שיימשך,
כי טוב לי,
ואני מקווה שיימשך,
כי אז לא יהיה רע.
;){kind=link}