ולמה אני עושה את מה שאני עושה?
מי יודע,
אני חושבת שבסופו של יום,
זה לא רק אתה.
אז ככה זה לאהוב מישהו?
לשחרר אותו?
להבין שמה שטוב לך הוא לא בהכרח לו?
להבין שאתה לא היחיד בעולם שלו?
אני מפחדת לומר לך מה אני מרגישה,
מהסיבה הכי פשוטה,
שכמו שכל מי שקורא את זה עכשיו חושב שאני מאוהבת בך,
אני מפחדת שגם אתה תחשוב ככה.
ולא כי זה רע,
אלא כי זה לא נכון,
אני לא מאוהבת בך,
כבר לא.
אבל יש דבר אחד שאני כן,
וזה יכול להפחיד אנשים,
אני יודעת שזה הפחיד אותי,
אני מפחדת שזה יפחיד אותך..
האמת היא?
שאני אוהבת אותך,
כאדם, כחבר,
כשותף לחוויות שמציע העולם.
אני אוהבת אותך מספיק כדי לשחרר אותך,
כדי להשלים עם כל מה שאני לא מסכימה איתו,
כדי לסלוח על מה שלדעתי אין לו מחילה,
כדי לרצות שיהיה לך טוב, בכל דרך שתהיה דרכך.
אוהבת מספיק כדי לא לדבר עליך כדי להרגיש שאתה חלק מחיי,
כי אני מרגישה אותך,
חלק ממני,
אתה כבר נמצא כאן, לא צריך להכניס אותך.
אני מספיק אוהבת אותך,
כדי שלא ישנה לי כמה אני חשובה לך,
או כמה זה הדדי,
ובכל זאת להיות שלמה עם זה.
ויש משהו מרגיע בהשלמה הזאת,
שלווה שאופפת אותי עכשיו אחרי שזה נעשה,
כשאני מוכנה לחיות עם זה שאתה אף לא תהיה רק בשבילי, גם רק לכמה דקות,
כשאני מוכנה עדיין לאהוב אותך באותה המידה.
;){kind=link}