היינו מושלמים
ואני לא מפחדת להודות בזה
ולא מתביישת שזה מה שאני חושבת
כי זה נכון
וכולם הסכימו איתי על זה
וכולם אמרו את זה
היינו מושלמים אחד עם השני
אחד בשביל השני
היה בלתי אפשרי לא לראות את זה
בלתי אפשרי לפספס
וכולם ראו
וכולם דיברו על זה
וכולם דיברו על זה
ויכולנו לדבר שעות
על הדברים הכי רציניים שיש
וגם סתם לשבת ולדבר על שטויות
אחד ליד השנייה
אחת על השני
צמודים עד כדי פחד
קרובים כל כך
ובלי שום מבוכה
או הרגשה לא נעימה
כאילו זה הדבר הכי טבעי ונכון בעולם
ואם היינו עושים שיעורים
או סתם שוכבים בשקט על הגב ונהנים מהשמש
זה תמיד היה מושלם
תמיד הרגיש נכון
ובשיעורים לא הפסיקו לומר לנו להיות בשקט
ואנחנו המשכנו לדבר
כי היה כל כך הרבה על מה
החלפנו חוויות
דיברנו על העבר
על מה קורה ומה השתנה
ועל עוד נושאים ברומו של עולם
ולפעמים כשכיבו את האורות
בשקט בשקט בלי שאף אחד ירגיש
היית משעין את ראשי על כתפך
ומלטף את שערי
נהגנו לדבר ימים ולילות,
לפעמים ללא הפסקה,
כל פגישה מחודשת לוותה בהתרגשות,
בעיניים תמיד בהקה שמחה,
ולפעמים אמרו שאנחנו יותר מידי ביחד,
שאנחנו בלתי נפרדים,
אבל לנו לא היה אכפת,
הספיק לנו אחד את השני.
__________________
ועכשיו כשאני מביטה בכם
בך ובו
אני לא יכולה שלא להרגיש..
נבגדת
אני מניחה שזו המילה שאני מחפשת
להרגיש כאילו נעשה לי עוול,
כאילו כל זה פשוט לא בסדר,
באיזשהו מובן אני מניחה שאני מרגישה כאילו את יוצאת עם האקס שלי,
וככל שהקשר בינכם מעמיק ההרגשה הזאת הולכת ומתחזקת,
כי כשאני רואה איך אתה נוגע בה ומביט בה,
אני לא יכולה שלא לחשוב על העובדה,
שככה בדיוק נהגת איתי,
לאט לאט הדמיון הולך וגובר,
וההבדלים הולכים ומצטמצמים,
נזכרת בדברים שהיו בינינו,
שפתאום אני מבינה שלא היו עם אחרים,
ואני לא יכולה שלא לתהות,
מה פיספסתי,
מה לא הלך,
ולמה איתה זה עובד,
למה איתה זה לא נגמר מלוכלך.
אני מביטה בכם,
ומרגישה מחוללת,
כשאתה נותן לה להיות בכל המקומות שאני הייתי,
שהיו רק שלי,
כשאתה עושה איתה את כל הדברים האלה שעשית רק איתי,
אני מרגישה שלקחת ממני משהו,
כאילו חיללת משהו שהיה רק שלנו,
וזה כואב כל כך,
עד שאני באמת מסוגלת להרגיש בזה,
בכאב,
בתוך חזי,
הולך וגובר,
ואיפה שהייתה פעם אהבה,
עכשיו יש משהו אחר....
;){kind=link}