אני לא יודעת למה אני באמת בוכה
אני הרי כבר לא רוצה אותו
או לפחות כך אני חושבת
אני חושבת שאני בוכה כי אני יודעת
אני יודעת שעמוק בליבי
אני באמת קיוויתי שיכל להיות בינינו משהו
באמת קיוויתי שבסופו של דבר יקרה מה שרציתי
תמיד הייתה התקווה הזאת שיש סיכוי
שזה לא סגור
אפילו כשיצאתם לדייט
ודיברתם ללא הפסקה
והחזקתם ידיים
עדיין קיוויתי
ועכשיו
עכשיו אני כבר לא יכולה
כי זה רציני
ושניכם חושבים שזה רציני
ושניכם מסכימים שזה רשמי
ושניכם לא יודעים
לא יודעים כמה זה מכאיב לי
כל הדברים האלה שרציתי שיהיו בנינו
לא יכולים יותר לקרות
ולא רק זה
אלא שהם גם קורים איתה
לא יודעים
שעכשיו אחרי שעבר השלב של ההתרגשות המדומה
אני לא יכולה להסתכל לכם בעיניים
בלי שיתחילו לעלות דמעות בשלי
לא יודעים
שכשדיברנו על זה בטלפון
וצחקתי וחזרתי על אותם המשפטים על מזל וכיף ושלמות
ירדו לי דמעות מהעיניים
ואני עדיין לא בטוחה אם זה היה משמחה בשבילכם
מעצב
מכעס
או סתם כי רק כרגע התעוררתי והעיניים שלי עדיין לא התרגלו לאור...
ואני אפילו לא יכולה לדמיין את מה שהיא מספרת לי
כי כשדמיינתי את כל הדברים האלה קורים בינינו
מעולם לא חשבתי על דברים כאלה
זה הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לדמיין
וזה מצחיק שבדרך כלל המשפט הזה מיוחס למזל אישי שלך
לא לכאב שלך מהמזל האישי של אחרים.
ואני שונאת את זה
באמת שונאת את זה שאתה אוהב אותה.
שאתה מחבק אותה ומנשק אותה.
ומסוגל להסתכל עליה כמו שמעולם לא הצלחת להסתכל עליי
מסוגל לומר לה את כל הדברים האלה שהתפללתי שתאמר לי.
להתנהג איתה כמו שרציתי שתתנהג איתי.
כי ידעתי שככה תהיה
ידעתי שאתה כזה סוג של בן זוג
שככה אתה באהבה
אבל איכשהו
תמיד כשדמיינתי איך זה יראה
לא דמיינתי שהוא יעשה את זה איתה
אלא איתי..
ואני לא רוצה לצחוק
אני רוצה לבכות
כל כך חזק שהקירות ישברו
כל כך הרבה שהחדר יוצף
עד שאף אחד לא יוכל להתעלם מהעובדה שלא טוב לי
והחיים שלי טובים
אני לא יכולה להכחיש את זה
אבל הסיפור הזה..
לבדו
שובר אותי כל פעם מחדש....
;){kind=link}