על כמה שהמכוערים נחמדים והיפים מגעילים
ולא יכולתי שלא לחשוב באותו הרגע על..
טוב,
עליך.
לא יכולתי להעמיד פנים שאתה לא קיים,
כל כך מושלם ונכון,
כל כך יפה ונחמד,
כל כך ההיפך ממה שהן אמרו,
ההוכחה החיה שהן טועות.
רק שאתה שלה.
לגמרי שלה.
כל חלק וחלק בגוף שלך שייך לה.
ויותר מכל
הלב שלך.
ואפשר לראות בעיניים שלך,
אפשר לראות בהן כמה אתה אוהב אותה,
כמה אתה רוצה לחבק אותה,
לגעת ולנשק,
להיות רק איתה..
כל פעם שאתה רק נוגע בה,
אפשר לראות איך זה משפיע עליך,
איך החיוך שלה מרכך אותך,
המגע שלה מרגיע אותך,
הקול שלה גורם לך לרצות להישאר כאן לנצח.
כשאתה נוגע לה בכתף,
או מלטף לה את היד,
או סתם שם את היד שלך על המותן שלה,
כל כולך משדר כמה היא חשובה לך,
כמה אתה רוצה אותה.
ואני לא יודעת מה יותר כואב לי,
העובדה שאתה אוהב אותה,
העובדה שאתה יכול לאהוב,
העובדה שזה כבר לא רק שנינו,
או העובדה שזו...
פשוט לא....
אני.

