זו שאני עצמי יצרתי,
כשהמילים הבטוחות מאבדות לי מהות,
המילים שאני אמרתי.
כשאני מתקשה לקבל את האמת,
זו שאני החלטתי,
כשאני לא מרוצה ממה שאני יוזמת,
בוכה על מה שבכוונה איבדתי.
כשאני יודעת שהשיחרור הוא לטובה,
יודעת שככה יהיה לי הכי טוב,
כשאני יודעת מעל לכל ספק שמה שיש בינינו אינו שום סוג של אהבה,
כשאני מפחדת כולי מלהפסיק לאהוב.
כשאני רוצה לברוח,
וכשאני פשוט לא מסוגלת להתנתק,
כשאני רודפת אחר כוח,
כשאני מריצה אלפי תסריטים למה אתה שותק.
כשאני מחפשת אומץ,
אומץ לעשות את מה שעושה לי טוב,
כשאני לא מוצאת אפילו קומץ,
כשככה זה לרוב.
;){kind=link}