ועכשיו הנה אני,
כדי לא להתמודד הולכת מוקדם לישון,
להתמודד עם המקום השני.
נאבקתי בכל המכשולים,
כדי להיות מספר אחת בליבך,
ועכשיו החרטות על הכל מכות בי בנחשולים,
כשקטן והולך גודל גבך.
ואני רוצה להתחרט על שבכלל הכרתיך,
עכשיו כל מחשבותיי הן "אילו..",
מה היה קורה אילו לא היית פוצה את פיך,
אילו כל מה שעברתי עד עכשיו היה בכאילו.
אילו הייתי נבחרת לכיתה שבה רציתי מלכתחילה,
אילו המורה הייתה אומרת שניים במקום שלושה,
אילו לא היינו מחליפים אף מילה,
אילו את הפרפרים באותו הרגע לא הייתי מרגישה.
מה היה עלינו היום?
על שנינו, לא רק עליי,
היכן היינו בימי החום,
כשהשמש מחממת את כתפיי?
או אז כמה תענוגות קטנים הייתי מפספסת,
כמה חוויות לא הייתי חווה,
ועם זאת על כמה פגיעות לא הייתי כועסת,
כמה פעמים הרגשתי הייתה יותר טובה.
על כמה כעס וקנאה הייתי מוותרת,
על כמה פגיעות ושברונות לב קטנים,
אם את כל זה לא באמת הייתי עוברת,
אילו בראשי לא היו כל הזמן אותן הפנים.
אני חושבת שכבר התגברתי,
לפחות כך אני מקווה,
אני רוצה להאמין שאחרי כל מה שעברתי,
אישיותך אותי כבר לא שובה.
ואני רוצה להאמין שאני באמת שמחה בשבילכם,
מה שזה לא יהיה שבינכם כרגע קורה,
רוצה להאמין שאני באמת רוצה שיסתדר בינכם,
שהקשר בנכם יהיה כמה שיותר פורה.
אני מקווה שהתמונות באמת כבר לא מחוררות אותי,
והביחד שלכם כבר לא גורם לי לרצות להפסיק לנשום,
שהאושר שלכם ביחד לא יגרום לי להתחיל ליחל למותי,
שמה שאני כותבת באמת יקרה, לא סתם עוד תקוות לרשום.
ועדיין לא יכולה להפסיק לתהות,
מה היה קורה אם החיים את הפור אחרת הפילו,
האם היום לא הייתי צריכה לדברים הללו לקוות,
אילו...
;){kind=link}