ואני לא מוכנה לסבול עוד דקה,
בעורקיי זורם הכעס,
בגרוני שוכנת מועקה.
ואני לא מוכנה לסבול יותר,
כבר עכשיו זה יותר מידי,
חיוך שום דבר לא פותר,
לא מזיז את האבנים בכפות ידיי.
עוד רגע ומתפרצת,
עוד רגע ומאבדת שליטה,
שנייה לפני שאני מתפוצצת,
שכל מה שאני חושבת על סף פליטה.
הוא לוקח אותי בידיו,
משפשף את כתפיי,
לחיי נחה על בד בגדיו,
נותנת מנוחה לעפעפיי.
חום גופו עוטף אותי,
מחזיק אותי על האדמה,
מפסיקה לרגע להילחם עם דעתי,
על כל העולם נפרשת גלימה.
ידו שנוגעת ברגלי,
נשימתו החמה על צווארי,
מכבידה מרפה את עולי,
צורבת מלטפת את עורי.
ואני כבר כל כך מבולבלת,
כבר כל כך לא מבינה,
ולא משנה כמה אני שואלת,
הרבה דעות ואף אחת לא נראית נכונה.
ואחד חושב ככה,
והיא חושבת אחרת,
מחשבתי לרגע לא נחה,
מיליון קילומטרים בשנייה דוהרת.
אני לא יכולה ככה יותר,
ואף אחד לא קיבל את האס,
על כל רגע כזה ליבי לי נותר,
והנה זה נמאס.
;){kind=link}