ואני מביטה בו,
לפעמים מסיתה את מבטי,
ולפעמים הוא את מבטו.
ולפעמים אני תוהה,
האם הרגש הדדי,
בעיניו אני בוהה,
רוצה להושיט אל פניו את ידי.
הניצוץ הזה בעיניו,
שמדהים אותי בבהירותו,
האודם בלחייו,
המעיד על חיותו.
חום ידו הגדולה,
הפרושה על זרועי,
נשימתו יורדת ועולה,
משהה מבטי עליו באין רואי.
ההרגשה שאני תלויה רק בו,
שהוא אחראי לגורלי,
כשאני אוחזת בצידי גבו,
כל השאר נהייה שולי.
הוא עוטף אותי בזרועותיו,
חזקות וארוכות אך עדינות באותה המידה,
רוצה שינשקני עם שפתיו,
שיהיה אבן משעני בעת מעידה.
רגעים קטנים של ביחד,
שעות ארוכות של לבד,
בין לבין הכל מלא פחד,
ליבי משוטט בשממה כנווד.
מחכה לרגע שיתפוס בי,
ופשוט יישכח לעזוב,
ידיו עוטפות את גבי,
שילמד אותי לאהוב.
;){kind=link}