אך עוד מעט ונפשי התייאשה,
כי רק איתו ליבי עוצר,
רק איתו זו באמת הרגשה.
אמרתי שאנסה לשכוח,
אבל אני יודעת שבשבילי זה בלתי אפשרי,
מתאמצת בכל הכוח,
אבל זה תמיד מזמזם באיזה חלק אחורי.
ואני לא יכולה לתאר את ההרגשה הזאת,
שזה רק שנינו וכל העולם נעצר,
ולא אכפת לי מה הן אומרות,
יש בפניי חיים שלמים אך הזמן הוא קצר.
לתאר את ההרגשה כשהוא נוגע בי,
אפילו רק בחטף, בטעות,
איך פתאום הקצב מואץ בליבי,
נשימתי לוקחת רגע של שהות.
אני חולמת עליו בלילות,
בוהה בו בימים,
צופה בנשימותיו יורדות ועולות,
אחצה בשבילו יערות ואגמים.
וכשהוא מביט בי,
פשוט אין סיכוי שהוא יודע,
מה הוא גורם לליבי,
מה מתרחש במקומות שרק הלב שומע.
;){kind=link}