החלק הזה שבאהבה,
הגוש הזה בגרון- המועקה,
כמו לחפש משהו לנשנש כשאני רעבה.
לחלום בגדול,
ולא להפסיד לגורל,
רק אני מחליטה לגדול,
שומרת בעצמי על המורל.
ויכולתי להתייאש,
ויכולתי להרים ידיים,
אך בעיניי בוערת אש,
לא אפול על הברכיים.
כבר עברתי דברים גרועים בהרבה,
כבר התמודדתי עם חוויות יותר קשות,
ואם לדעתי להילחם על האהבה זה שווה,
אתה יכול רק לשבת בצד ולצפות.
כי זה משאני רוצה,
וזה מה שאני עומדת לקבל,
גם כאשר את פי לא פוצה,
במחשבותיי לא תוכל לחבל.
כי עד עכשיו אני החזקתי את עצמי,
הרמתי את עצמי כל פעם שנפלתי,
יצרתי את מורשתי ועמי,
אני אחראית לאיך שגדלתי.
וכבר שנאו אותי בעבר,
וכבר שפטו אותי לא נכון,
אך אני לא דובקת בשעבר,
בשמירה אני לא הולכת לישון.
;){kind=link}