ואני אכיר לך את העולם שלי
אני אקח אותך לכל הפינות
גם ההכי אפלות
אני אראה לך מי אני באמת
אגלה לך את כל סודותיי
אשמיע באוזניך את כל מחשבותיי
אני אראה לך מה נכון ומה לא
אני אתן לך טעימה למה זה להיות אני
אתה תשמע הכל
תראה הכל
תריח הכל
תטעם הכל
תרגיש הכל
וכשתצא משם
מהראש שלי
מהלב שלי
מהנשמה שלי
ותביט בי חסר מילים
ותגיד לי שפשוט לא ידעת
אני אמשוך בכתפיי
ואגיד שאת זה כבר הבנתי לבד
אבל זה מאוחר מידי
כי אם אתה זוכר
את כל החורים הקטנים האלה בקירות
שלא משנה כמה צבעתי אותם
הם לא הוסתרו
אם אתה זוכר את החדרים המושחתים
את הקירות המתפוררים
את החלודה והעובש
שראית בחלק מהחדרים
אלה שהתלוננת עליהם
ואמרת שצריך לתחזק אותם
שאמרת שאתה לא מבין איך אצל אדם מדהים כמוני קיימים כאלה דברים
אז רק שתדע
שכל ההריסות, החורים, הלבנים על הרצפה
הם באשמתך
כל מילה שאמרת
כל העלבה שהשמעת
יצרו בי חור
אולי כיסיתי אותם כלפי חוץ עם צבע
אבל בפנים החורים שמילותיך יצרו
עדיין טריים ומדממים
עדיין קיימים
והם לא עומדים להיעלם
אבל אני בניתי עוד קירות
כדי לחזק את עצמי
בניתי את עצמי מחדש
לא נתתי לחורים שלך להחריב אותי
להרוס אותי
לשבור אותי
בניתי את עצמי שוב פעם
לבנה אחר לבנה
ואולי החורים עדיין קיימים
אבל עכשיו-
הם כבר חסרי משמעות.
;){kind=link}