גם אם זה לא במילים
נמאס לי לחייך כאילו הכל בסדר
כאילו באמת יש מישהו שיכול להבין
כי אף אחד לא מבין
ולא כי אף אחד מעולם לא היה בדיוק באותו המצב כמוני
אלא כי אף אחד הוא לא אני
אף אחד לא חושב כמוני
אף אחד לא רואה את זה כמוני
אף אחד לא מרגיש לגבי זה את מה שאני מרגישה
וזה לא כי אני איזה משהו מיוחד
זה כי אני פשוט אני
ואני,
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כרגע
מתנהגת כמו כלבה מהגיהינום
ואז יושבת ובוכה
נוגעת בכל הנקודות הכואבות
ואז מצטערת על כל מילה
אני בטוחה שאני צודקת
ועדיין לא מבינה למה זה מרגיש כל כך לא נכון
ואני יודעת שזה לא יכול להימשך
וכבר נמאס לי מזה
ואני רוצה שזה ייגמר
אבל אני לא יודעת איך
איך לגמור את זה אחרת
איך אומרים "עזוב אותי לנפשי!",
בצורה יותר יפה?
ואין אף פתרון
באופק לא נראה מוצא
רק מיליארד אנשים
שבטוחים שהם יודעים בדיוק מהו הדבר הנכון לעשות
רק מיליארד אנשים
שמעולם לא היו במצב שלי
ולעולם לא יבינו מה אני עוברת עכשיו
והם לא אשמים
וגם אני לא
איכשהו זה יצא
שאף אחד לא אשם
ועם זאת, זו אשמת כולנו
ובאלי לצעוק
ובאלי לבכות
ובשיא הרצינות
פשוט באלי לצרוח
באלי לברוח
מכל הרע
הטוב
המכוער
לברוח מהכל
מכל דבר
רוצה להיעלם
ופשוט לא לחזור
רוצה שייקחו ממני את הזכות לבחור
שיניחו לי לנפשי
שיפסיקו לנסות להבין מה עובר עליי
שיפסיקו לנסות להרגיע אותי בשקרים
אנשים הם כמו ספרים
ואני קוראת מאה ביום
אני רואה את הכל
ופשוט לא מחמיצה דבר
ואפילו לא יכולה לשאול
כי לך תסביר איך גיליתי את זה כבר
תקועה עם יכולת כל כך גדולה
שמכבידה לי על הכתפיים
מרסקת אותי לרסיסים
מוחצת אותי עד אבק
רוצה לא להיות קיימת
אבל יודעת שפשוט אסור לי להיעלם
אני חייבת להיות פה
חייבת להמשיך לשרוד
חייבת להיות חלק מכל זה
חייבת... להיות.
;){kind=link}