עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

can anybody hear me? or am i talking to myself...?
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

לגמרי בסדר

06/06/2016 10:48
ohmyme
אני מצטערת,
אבל אתה לא שווה את זה.
אני ויתרתי על יותר מידי בשביל שתשבור לי את הלב.
כל כך הרבה ציפיות,
כל כך הרבה תקוות...
כל כך הרבה עקרונות שזרקתי,
כי האמנתי שאנחנו זה יותר מזה.
ועכשיו אני מצטערת,
כי נוכחתי שאנחנו לא, 
וזרקתי את כל זה סתם,
לחינם.
השלכתי הכל כדי שישברו לי את הלב,
בשבילך,
ובשביל מה?
בשביל שתוכיח שאתה לא שווה את זה.
התגברתי על המכשולים הכי גדולים שלי,
בשביל ילד,
ילד שאפילו על עצמו לא יכול להתגבר.



הייתי פגועה מידי,
פגועה מאוד,
פגועה מבדרך כלל.

ולכן לא הצלחתי לראות כלום,
לא מעבר למסך הערפל שלך,
ולא מעבר לשלי.

אבל אהבתי אותך,
אהבתי באמת,
אהבתי יותר משחשבתי שאוכל לאהוב,
אהבתי יותר משאני מסוגלת לזכור.

ומאז כל מילה שלך,
כל מבט יוקד בשנאה,
כל שמועה שאתה מפיץ,
מחוררים אותי מבפנים.

הם מחוררים את המקום בו אהבתי אותך,
המקום ממנו אני אוהבת.

וכך אהבתי אליך התנדפה לה,
דרך החורים,
וכך גם כל שאר יכולתי לאהוב,
גם אנשים אחרים.

ובגלל זה כבר שנה אני מרחפת כמו הרוח,
בין פרצוף לפרצוף,
פרצופים שאני לא אוהבת,
כי אני כבר לא יכולה.

וכל מה שנותר בליבי,
הוא משקעי אהבתי אליך,
שדואגים להשאיר אותי כואבת,
דואגים להשאיר אותי שבורה.

דואגים להשאיר אותי הבחורה שלא מצליחה לאהוב,
הבחורה שגם לפני כן היה לה קשה,
שנלחמת על כל שביב של חיבה,
כטיפת האוויר האחרונה.

אתה דאגת שאני לא אוכל להתגבר עליך,
לא בקרוב ואולי גם לא לעולם,
שאתה תישאר שם תמיד,
ולא ייכנס אף אחד אחר.

ואולי תחשוב שאני מאשימה אותך,
אבל אני לא,
אני באמת באמת לא.

אני עדיין נזכרת מידי פעם באותו יום שישי,
בכל מה שקרה באותו היום,
ביחס שלי אליך,
בניסיונות האינסופיים שלך לקבל ולהבין.

ואני כועסת על עצמי,
שנה אחרי זה אני עדיין כועסת על עצמי,
שנתתי לעצמי להתייחס אליך ככה,
להתייחס אליך ככה כאדם,
להתייחס אליך ככה כהבחור היחיד שאי פעם באמת אהבתי.



שנתתי לך לברוח לי,
שהברחתי אותך בעצמי,
ואתה תמיד חוזר ואומר,
שכבר בפעם הראשונה זה נגמר מבחינתך,
חזרת ואמרת באוזני כולם,
כולם חוץ ממני,
אולי כי כולם לא היו שם איתך,
בכל הרגעים הקטנים שהיו רק שלנו,
לא הרגישו את החיבוק שלך כשהם היו עצובים,
ולא ראו את המבט שלך כשהם מתעוררים לידך בבוקר,
לא ראו את המבט השבור שלך כשכואב להם,
לא ראו את המבט הקרוע שלך כשנפרדת מהם,
כי אם הם היו שם,
חווים את כל הרגעים הקטנים האלה,
הם היו יודעים שאתה משקר
ולכן מעולם לא סיפרת לי,
כי ידעת שאני אדע שאתה משקר,
גם אם לא אומר מילה.

כי אני יודעת שאהבת אותי,
אהבת באמת,
אהבת יותר משחשבת שתוכל לאהוב,
אהבת יותר משאתה מסוגל לזכור.

ואם היית זוכר,
אולי הכל היה נראה עכשיו קצת אחרת,
אבל אתה לא,
ובעתיד זה יהיה לגמרי בסדר.

תיאוהדס
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: