זה יותר מהמזל הטוב שאליו אני רגילה,
זה לא עוד סתם פזמון נורא,
זה לא עוד הבטחה במגילה.
זה יותר ממה שאי פעם חלמתי,
זה יותר ממה שיכולתי לרצות,
זה כנראה קרה בזמן שנעלמתי,
היכן שהו בין הים למצות.
זה לא התריע שזה מגיע,
זה לא אמר אני פה,
הזדחל ומילא את החלק הפגיע,
הושיט לי בהיסוס את כפו.
זה לא היה מתוכנן,
זה פשוט היה הזמן הנכון,
חש כי מתחיל להיות מעונן,
פחד להיעלם עם המעבר לתיכון.
אנשים חכמים כבר אמרו,
שדברים קורים תמיד בזמן נכון,
דברים כאלה שגם כשרע נשארו,
משרים עלינו תחושת ביטחון.
והנה אני,
זאת שכבר הפסיקה להאמין,
מונעת על ידי אותו רגש אלמוני,
שדברים טובים אל חייה מזמין.
עכשיו אני כבר יודעת,
שפשוט הכל היה עניין של זמן,
עכשיו אני לצלילי הלב שומעת,
הוא כבר ישלח לי סימן... ♥
;){kind=link}