אני יודעת את זה עכשיו,
ואם קודם לא הייתי בטוחה,
הרי שעכשיו אין בי עוד ספק.
פעם הייתי נופלת,
הייתי נחבלת ובוכה ומתמוטטת,
הייתי נשברת לחלוטין,
רק בגלל התגלית הזאת.
אבל היום אני לא,
אני לא נופלת,
ולא נחבלת או בוכה,
גם לא מתמוטטת או נשברת.
היום אני מחייכת,
כי אני יודעת שהזקת רק לעצמך,
ניסית לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה,
וכך נשארת עם צלחת ריקה.
כי החתיכה שרצית חמקה לה,
והברחת את זאת שעוד התלבטה,
ועכשיו נותרת בלי עוגה ובלי כלום,
רק אתה והריקנות שלך.
אני יודעת שלא תמצא עוד כמוני,
ושמכל ניסיון ישובו ידיך ריקן,
שגם הקצת שקיבלת נלקח לו,
ולא תקבלו מחדש.
אני יודעת שעכשיו כשהסיפור כולו גלוי לי,
וכל ההערות מתחברות לכדי ספר אחד,
ממך אני לא צריכה עוד לחשוש,
דפיך נפרשים בפניי כלפי דרישה.
כל התהיות שהיו לי נמוגו,
פתרת לי בן רגע את התלבטותי הקשה,
ועכשיו כשאשלח אותך מעל פניי,
לא אאלץ לחוש ברע.
כי את סופו של הסיפור במו ידיך הבאת,
פיסה אחר פיסה אחר פיסה,
והגראנד פינאלה שהצגת,
סגר בשלמות את ההצגה.
אני יכולה לסגור את הוילונות,
ואת האור להדליק,
בעודי פותחת את הדלתות,
שום דבר לי לא יכול להזיק.
;){kind=link}