כל כך חיכיתי שהיא תגיע והנה אני עכשיו,
אליה הייתי כל כך רעבה,
ועד שמצאתי עוד מישהו שמאוהב.
אבל אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים,
מפחדת ממה שאמצא,
חורקת בשקט שיניים,
אבל לא מצליחה להיות אמיצה.
אני לא רוצה לגלות שזה נכון,
לא רוצה לגלות שבי הוא מאוהב,
הרגש צורח לי ממעמקי הגרון,
מה היה קודם כל העניין הזה של הרעב?
ולהגיד את האמת,
אין לי מושג,
רושמת רושמת,
אבל לבי נשאר מודאג.
כל כך רציתי אהבה,
התפללתי אליה בלילות,
ועכשיו כשהיא כל כך קרובה,
ראשי אפוף בשאלות.
אני לא רוצה שהוא יהיה מאוהב בי,
כי אני מפחדת שזו אשמתי,
לא רוצה לשבור את ליבו כמו שאני לא רוצה שישברו את לבי,
מבטו מגביר את אימתי.
וכשאני שואלת הוא לא מכחיש,
וזה מה שהכי מדאיג,
לא התכוננתי לכזה תרחיש,
לא כזה סוג של אהבה רציתי להנהיג.
כלפי חוץ צוחקת על זה עם חברות,
אך בפנים כואב לי הלב,
אני מצטערת על כל מילה שאנחנו אומרות,
כי אני כבר יודעת כמה זה כואב....
;){kind=link}