שאני כפוית טובה
אומרים שהפסקתי להשקיע בלימודים
הפסקתי להשקיע בכלל
הם אומרים שאני רק יושבת כל היום ומתבטלת
רואה טלוויזיה, משחקת במחשב...
הם לא מבינים
שהסיבה שאני לא עושה עבודות ושיעורים
היא שאני לא יכולה להסתכל על המחברות
כי הן מזכירות לי את כל האכזבה
הכאב
הפחד
שחוויתי שם
מזכירות לי את כל מה שהיה רע
הכאב גדול מידי
האכזבה מכבידה עליי
הם לא שומעים,
את המוזיקה שבוקעת מחדרי?
הם לא רואים,
את ההבעה שהיא כבר לא זו שלי?
לא רואים שנעלם החיוך?
שרע לי כבר שנה?
לא שומעים את האכזבה בצורת הדיבור?
לא תוהים איך פתאום נהייתי סגורה?
או שמעולם לא היה להם אכפת?
או שמעולם לא היה להם משנה?
אבל מה זה בשבילי עוד אכזבה.. סתם עוד רגע בשגרה.
;){kind=link}