כולם מדברים על צדק,
הם כולם מדברים על החלום,
ואחר כך לוחצים על ההדק.
פוערים זוג עיניים תמימות,
ואומרים שהם לא התכוונו,
שכחו שלפני זה דיברו על חלומות,
מסתבר שדעותיהם השתנו.
וכולם יודעים מה הכי טוב,
ולא עושים דבר,
כולם עסוקים רק בלכתוב,
על כמה שמזה שאף אחד לא עושה כלום נשבר.
כולנו טובים בדיבורים,
על מה צריך לעשות ומה לא,
אבל בסופו של דבר אלו רק הרהורים,
כל אחד עסוק יותר מידי בחיים שלו.
נמאס לי להיות כזאת,
שיושבת בצד ומתלוננת,
רוצה למצוא משהו לעשות,
כדי להפוך את החברה ליותר מוגנת.
ואני לא רוצה להמשיך ולשבת בחיבוק ידיים,
רוצה להתחיל לממש רעיונות,
אם רק נרצה הגבול נמצא בשמיים,
כל מה שצריך זה להחליט להשתנות... : )
');){kind=link}