האושר מתגנב לתוכי,
מרגישה שהוסרה אבן כבדה מעליי,
הצלילות שבה אל מוחי.
פתאום הדברים נראים קצת אחרת,
פתאום הכל בורוד,
פתאום אני תופסת את עצמי קצת פחות שומרת,
פתאום קצת פחות מפחדת למעוד.
מתקדמת צעד אחר צעד על שביל האושר,
מתקרבת יותר ויותר אל האור,
הצבע השחור מחיי נושר,
אני בדרכי לעולם קצת יותר נאור.
כבר לא מרגישה שבא לי לבכות,
כבר לא מרגישה כל כך רע,
אני כבר לא זוכרת את טעם הדמעות,
כאילו העצב מעליי נקרע.
יופיו של היום מסנוור את עיניי,
סוף סוף חשה טעם בלרקום חלומות,
צלילי שיר וגילה ממלאים את אוזניי,
לא עוד מלחמות.. : )

