וכולם ממשיכים לעמוד במקום,
מנסה על כל רגע בחיי להילחם,
אך השניות חולפות על פניי כבחלום.
למה אני מרגישה שעברתי כל כך הרבה,
כשכולם לא חשו בדבר,
למה אני מרגישה שאני כל כך שונה בהווה,
כשכולם לא ישתנו במאומה גם מחר.
נעה במהירות האור,
חולפת על פני החיים,
רוצה רק לרגע לעצור,
לשאוף לקרבי את השנים.
רוצה לחוות כל זיכרון והרגשה,
לחיות את החיים כאילו אין מחר,
רוצה לשנות את הגישה,
כי עדיין לא מאוחר...
;){kind=link}