ואתמול, הבנתי, למה? למה אני צריכה את הפייסבוק הזה בחיים שלי? מה הוא נותן לי שאין לי בחיים האמיתיים?
למה ההתעללות העצמית הזאת? למה לגרום לעצמי להרגיש רע בכוונה?
הפייסבוק הוא כמו סרט, הוא לא מציג את המציאות, הוא מציג את מה שה"חברים" שלנו רוצים שנראה,
אנשים לוקחים את החיים שלהם, צובעים בורוד וחושפים בפני העולם את התוצאה המוגמרת, החיים שלהם כפי שהם רוצים שיהיו.
כשאתה מסתכל בפייסבוק, מה שאתה רואה הוא ככה, אנשים שכל הזמן עושים משהו, תמיד בפעילות, אף פעם לא יושבים בבית מול המחשב או הטלוויזיה ומשתעממים למוות.
אבל אם, נסתכל קצת יותר לעומק, נבין, שזה לא שאלו באמת החיים שלהם, האנשים האלה בדיוק כמו כולנו, רק כשפעם בשבוע הם יוצאים מהבית הם כותבים על זה מיליון סטטוסים, מצלמים אלפי תמונות ועושים מאות תיוגים, למשהו שהיה בכלל משעמם ברמות והם בכלל לא נהנו ממנו, העיקר שהאנשים בפייסבוק יחשבו אחרת.
הפייסבוק מתעד את העבר שלנו, על מגרעותיו ויתרונותיו, על כל הדברים הרעים שקרו לנו וגם הטובים, החלטות נבונות וטיפשיות, מצבי רוח, תקופות רעות וטובות, הכל שם, מול העיניים שלנו, ולחשוב, שבלחיצת כפתור אחת, אתה יכול למחוק את כל זה, כל התיעוד של השנים האלה, זו מחשבה מדהימה.
את הדברים הטובים באמת אנו נשמור בלבנו, והדברים הרעים, ימחקו באותה לחיצת כפתור, פשוט כפי שזה נשמע.
באמת שעברו עליי שנתיים מדהימות בפייסבוק, אבל הגיע הזמן שאני אעזוב את החיים הוירטואלים ומלאי האשליות, לטובת החיים האמיתיים שלא חוסכים ממך דבר.
הגיע הזמן לחיות, אבל בגדול.. :)
;){kind=link}